האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה

מחקר, הוראה ומדיניות בתחום יחסי העבודה

header header1

היסטוריה

קיצור תולדות האגודה

האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה נוסדה בשנת 1969. האישים המרכזיים אשר עמדו בבסיס הקמתה היו פרופסור ג'יי ינאי טאב , מהטכניון, פרופ' אריה גלוברזון מאוניברסיטת תל אביב ומספר עובדים בכירים במשרד העבודה. טאב בעל השקפת עולם סוציאליסטית, עלה לישראל מארצות הברית בשנת 1950.עלייתו נבעה, בין היתר, מסלידתו מהרדיפות האנטי קומוניסטיות אותן הוביל סנטור מק קארתי בארצות הברית. טאב נקלט בסגל הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון והכניס לראשונה את תחום יחסי עבודה לתכנית הלימודים של הפקולטה. גלוברזון נמנה על מקימי החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. תרומה חשובה לתחום נרשמה בשנת 1961 עת פורסם הספר "יחסי עבודה בישראל "שנכתב על ידי טאב, שעל ועמי (שהיו גם כן מעורבים מאוחר יותר ביסוד האגודה).

באמצע שנות ה – 60 של המאה הקודמת הוקמה האגודה הבינלאומית ליחסי עבודה, IIRA. בשנותיה הראשונות פעלו במסגרתה מעט מאד אגודות לאומיות. ראשי ארגון העבודה הבינלאומי והמכון הבינלאומי ללימודי עבודה (שפועל עד היום במסגרת ארגון העבודה הבינלאומי) שקדו, תוך שיתוף פעולה עם משרדי עבודה במדינות שונות, על הקמת אגודות לאומיות. טאב השתלב במאמצים אלה מתוך רצון, בין היתר, לקדם את חקר והוראת יחסי עבודה בישראל. בתחילת הדרך החברות באגודה הייתה פתוחה רק לאנשי אקדמיה, אך ברבות השנים נתאפשרה כניסתם של אנשי שטח וקובעי מדיניות. כיום, כ – 90 אחוז מחברי האגודה באים מחוץ לעולם האקדמי.

במשך 45 שנות קיומה עמדו בראש האגודה חוקרים בכירים מהמוסדות האקדמיים המובילים בישראל ונציגי ממשלה, הסתדרות וארגוני מעסיקים. על ראשי האגודה נמנו גם חתן וכלת פרס ישראל, פרופ' יהודה אמיר מאוניברסיטת בר אילן ופרופ' בלהה מנהיים מהטכניון. חברת הנהלת האגודה, גם היא כלת פרס ישראל, פרופ' רות בן ישראל, כהנה בהנהלת האגודה הבינלאומית.