האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה

מחקר, הוראה ומדיניות בתחום יחסי העבודה

header header1

הארץ 10/6/2014: נשיאים מתחלפים / פרופ' רן חרמש

בתגובה על "לימודים במסלול התנגשות" מאת שני ליטמן

הכתבה, שעסקה במשבר ב"אקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל",הציגה את עמדות המרצים במלוא הפירוט הראוי, אך נאלצה להסתפק בתגובה כתובה של הנשיאה, פרופ' אווה אילוז. הרושם שקיבלתי מקריאת התשובה הוא של אי-הבנת משמעותם של יחסי עבודה קיבוציים בארגון. ההבדל המהותי בין ארגון מאוגד לבין כזה המקיים עם עובדיו יחסי עבודה אישיים הוא בכך שבראשון מוענקת לארגון העובדים שותפות באחריות לקיומו ולהפעלתו של הארגון, בעוד שבשני מוטלת אחריות זו בלעדית על ההנהלה. בארגון מאוגד מוענקת, לפחות חלקית, לגיטימיות לטענת העובדים שהם "האנשים שעושים את המקום הזה והמנהלים הם אורחים במקום שאנחנו בנינו". ואכן, עובדתית, מנהלים, בין אם נשיאים או משנים לנשיאה, מתחלפים בעוד שהעובדים כציבור הם חלק יציב וקבוע בארגון. ולכן, בעוד שנשיאים מחויבים למטרות שניסחו או אימצו, העובדים מחויבים לעצם קיומו והמשכיותו של הארגון.

כל זה אינו אומר שבמקום עבודה מאורגן שותפים נציגי העובדים בניהול השוטף של הארגון. יש להנהלה זכויות יתר, אך עליה להפעילן תוך הכרת מגבלותיה. יש לזכור שקבלת ההחלטות במוסד אקדמי מאורגן חייבת לקחת בחשבון את העובדה שהסכם קיבוצי, כל הסכם קיבוצי, הוא מסמך בעל שני הורים: המעסיק וארגון העובדים. יש לזכור שמסמך כזה מחייב התייחסות למציאות הארגונית במושגים של יחסי עבודה קיבוציים.

הרושם המתקבל הוא שהנשיאה אילוז זקוקה לייעוץ של מומחה ליחסי עבודה ועדיף שמומחה זה לא יהיה משפטן. הוויית יחסי העבודה רחבה מזאת המוגדרת ומטופלת במסגרת משפט העבודה. יועץ מתחום יחסי העבודה יכול לסייע בבניית מערכת יחסים הוגנת, כזאת שלא תחסל לחלוטין אפשרות של קונפליקט, אך לפחות תסייע למסדו ולנתבו.

פרופ' רן חרמש, אוניברסיטת בן־גוריון