האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה

מחקר, הוראה ומדיניות בתחום יחסי העבודה

header header1

הארץ 10/12/2006: אי אכיפת זכויות עובדים / פרופ' יצחק הרפז

הארץ 10.12.2006

אי אכיפת זכויות עובדים

פרופ' יצחק הרפז

יו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה

ראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי

בית הספר למוסמכים בניהול

אוניברסיטת חיפה

04-8240022

054-2152231

This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דצמבר 2006

אי אכיפת זכויות עובדים

המשק הישראלי חווה לאחרונה שביתה כללית מן הסוג שכבר פס מן העולם: שביתת הזדהות. זו פעם שנייה, בתוך כשנתיים, שבה הושבת כל המגזר הציבורי כאות תמיכה בעובדי רשויות בעשרות ישובים ברחבי הארץ, להם לא שולם שכר במשך תקופה ארוכה. אין מדובר באי תשלום שכר משום שלא בוצעה עבודה, או שמא מי מן העובדים התרשל במילוי מטלותיו. נהפוך הוא, במשך חודשים ארוכים התייצבו מידי יום אלפי עובדים נאמנים והמשיכו לשרת את תושבי יישוביהם.

אין צורך, כלל, שיהיה מעניינם של העובדים מי מבין הגורמים השלטוניים השונים,( אשר מסירים אחריות מעצמם ומטילים אותה על אחרים), הביאם לידי מצב משפיל של סף רעב והזדקקות לחסדי אחרים. מבחינתם, הם קיימו את חלקם בחוזה בינם לבין המדינה. בתמורה היא בגדה בהם. ראוי לציין כי עוד במקורות היהדות נתפסה הלנת שכר כעבירה חמורה, וגם כיום אי ציות לחוק זה גורר עונשים לא מבוטלים.

פרשה חמורה זו מהווה אפס קצהו של הקרחון המאפיין בהווה את שוק העבודה בישראל. אי אכיפת זכויות עובדים הפכה לנורמה השלטת במגזרים רבים. היבטים רבים של שוק העבודה, מזכירים כיום תקופות חשוכות מן העבר אשר היו נפוצות בעיקר במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. כך ניתן לראות רבים העובדים בתנאים נחותים, משפילים, פוגעניים, שיש בהם ביזוי זכויות הפרט וכבוד אדם. לא אחת מתלווה לגילויים אלה גם הפרות בוטות של חוקי העבודה. מספר המחשות בולטות לכך באות לידי ביטוי בתופעות כגון:

  • * אי קבלת תלושי שכר. כך לא ניתן לבדוק אילו מן הזכויות המגיעות לעובדים כדין, נשללות מהם למעשה באופן גס, וקרוב לודאי שאינם זוכים לקבלם כלל.
  • * כורח לעבודת שעות נוספות ללא שכר. במקרים רבים עובדים אינם מתלוננים על כך מחשש לאבד את מקום עבודתם.
  • * תקופת הדרכה (התלמדות) על חשבון העובדים. אפילו בעבודות הדורשות "הדרכה" פשוטה של מספר שעות, נוהגים מעסיקים רבים לנכות בגינה מספר ימי עבודה מן השכר.
  • * חתימה על חוזה עבודה כובל לשנה. בארגוני שירות שונים נדרשים עובדים לחתום על הסכם הכופה עליהם לעבוד אצל מעסיקם לפחות שנה אחת. במקרים בהם לא עומדים העובדים בתנאי זה, מוטל עליהם "קנס" בגובה של אלפי שקלים.
  • * אי-תשלום שכר והסתמכות על תשר בלבד. נוהג הנפוץ בענף המסעדות ובתי הקפה, בו עובדים אינם זוכים לשכר (ותנאים אחרים) וכל גמולם נשען על תשר בלבד.

דוגמאות אלו מהוות "מבחר" קטן והיריעה תקצר מלפרט. שלילת זכויות, הפרה של חוקי עבודה, ופגיעה בזכויות הפרט וכבוד אדם, הופכים לשגרה. תופעה זו נפוצה בעיקר בענפי השירותים. שם ניתן למצוא ריכוזי עובדים המשתייכים למגזרים חלשים, כגון: עולים חדשים, חסרי השכלה, בלתי מאוגדים, בני מיעוטים, נשים, צעירים מאד מחד ומבוגרים יחסית מאידך. עובדים אלה ברובם הינם חסרי הגנה, אינם מודעים לזכויותיהם, או חוששים לדרוש אותן.

שלא כמו המעסיקים המצוינים לעיל, ניתן לצפות מן המדינה כי תהווה מגדל-אור של הגינות, צדק ואכיפה של החוק, בתוך האפילה בה שרוי שוק העבודה. תחת זאת, בנוסף להתייצבותה כמעסיק הגדול ביותר במדינה בראש מפרי החוק, נכשלה היא באופן חרוץ במילוי תפקידה באכיפת חוקים הנוגעים לזכויותיהם של מאות אלפי עובדים. מדיניות של אי אכיפת חוקי עבודה מביאה לתופעה המעודדת התעלמות נרחבת ובוטה כנגד החוק. כצעד ראשון, אך בהחלט בלתי מספיק, ניתן להעלות באורח משמעותי את שיעורם של פקחי האכיפה. המדינה הוכיחה בעבר כי כאשר נושא מסוים חשוב לה דיו, היא איננה חוסכת בהשקעת משאבים ניכרים לאכיפת החוק. כך לדוגמה נעשה במקרים של הפיקוח על שמירת השבת, הקמת "משטרת ההגירה" (מבלי להיכנס לסוגיה של שיטת פעולתה) והפיקוח על העסקת עובדים זרים. לפני כל זאת, על קובעי המדיניות לעשות חשבון נפש נוקב בינם לבין עצמם, ולהסיר מעלינו מיד, אחת ולתמיד את חרפת הלנת השכר ברשויות המקומיות.