האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה

מחקר, הוראה ומדיניות בתחום יחסי העבודה

header header1

הארץ: לא לשבור, כן לשאת ולתת / פרופ' יצחק הרפז

לא לשבור, כן לשאת ולתת

יצחק הרפז

בימים אלה מתרחשת הרחק מעין הציבור דרמה גדולה, אשר השלכותיה עלולות להיות משמעותיות על כלל מערכת יחסי העבודה בישראל. שביתת נהגי חברת האוטובוסים "מטרודן", המספקת תחבורה ציבורית לתושבי באר-שבע, נמשכת קרוב לחודשיים. שביתה זו הינה אחת מהארוכות בהיקפה יחסית לשביתות אשר פרצו בעבר במדינת ישראל. אולם, לא בכך ייחודה של שביתה זו. לפני כשבועיים הכניס משרד התחבורה, בהוראתו של שר התחבורה, מר מאיר שיטרית, חברת אוטובוסים מתחרה, על מנת לשבור את שביתת הנהגים בבאר שבע. למיטב ידיעתי, לא אירע בעבר מקרה דומה בישראל בו מעסיק נקט בצעד מעין זה לשם שבירת שביתת עובדים. יתרה מזו, באירוע זה מדובר במשרד ממשלתי אשר נוקט בהליך קיצוני חד צדדי אשר איננו אופייני להתנהלות מערכת יחסי העבודה בישראל. אמנם בעבר הושמעו איומים מצד המדינה כי תחליף עובדים שובתים בחיילים בנמלים ובשדות התעופה, אך הדבר מעולם לא הגיע לכלל מעשה.

מעורבותם בסכסוך, של נהגי חברת "קווים", אשר הובאו ממרכז הארץ לשבור את השביתה, מהווה אף היא נורמה חדשה. גם במדינות אשר בהן מאפשר זאת החוק, הפרת שביתה נחשבה מאז ומעולם למעשה אשר נודף ממנו ריח רע. בכך פוגעים מפירי השביתה, אשר מחר עלולים להיקלע למצב דומה, במאבקם ופרנסתם של עובדים אחרים. נורמה זו איננה מפתיעה נוכח מציאות בה התנהגות אינדיבידואליסטית קיצונית, הפכה להיות מרכזית בחברה הישראלית. יחד עם זאת, ניתן להניח כי בפני נהגי "קווים" לא עמדה ברירה אלא לציית להנחיית מעסיקם או לחילופין, להסתכן באובדן מקום עבודתם.

גישה חד צדדית או כוחנית איננה מקובלת כמתכון ליישוב סכסוכי עבודה ברוב מדינות אירופה. שבירת שביתה כמעט ואיננה מוכרת או מקובלת באירופה, אשר מערכת יחסי העבודה הרווחת ברוב מדינותיה מושתת, על הסכמות הדדיות ומנגנוני הידברות שונים. מאידך, היסטוריית יחסי העבודה של ארצות הברית רוויה באירועים עקובים מדם בהם נשברו שביתות בעצמה רבה. דוגמה הממחישה זאת, אירעה בשנת 1981 . נשיא ארצות הברית רונלד רייגן פיטר את רוב פקחי הטיסה (למעלה מ- 11,000), אשר השביתו את התחבורה האווירית, והחליף אותם באחרים. בצעד זה חיסל רייגן את האיגוד המקצועי של הפקחים. השתלשלות זו היוותה נקודת מפנה קריטית במערכת יחסי העבודה בארה"ב ובעקבותיה חלה שחיקה משמעותית במעמד העובדים. מעסיקים רבים הרשו לעצמם לפגוע בזכויות שונות של עובדיהם, כגון קיצוץ בתנאי פנסיה ובכיסוי ביטוח רפואי והרעת תנאי עבודה אחרים.

בשנים האחרונות נראה כי קובעי המדיניות בישראל מאמצים את הגישה האמריקאית בתחומי חיים שונים, ומקומה של מערכת יחסי העבודה איננו נפקד מהשקפת עולם זו. המודל הצפון-מערב אירופאי, שבסיסו הומאני ומדגיש ראיה חברתית רחבה, מתאים יותר, לדעת רבים, לתרבות הישראלית ולמציאות השוררת בה כיום.

שר התחבורה מגלגל את עיניו לשמיים וטוען כי עליו לספק שרותי תחבורה ציבורית לתושבי באר שבע. אולם במעשה זה ננקט צעד חד צדדי בעיצומו של סכסוך עבודה, המפר את כללי המשחק הנהוגים כאן. נהיר, כי לכל סכסוך ושביתה נדרשים בדרך כלל שני צדדים הנמצאים בעימות (וצד שלישי אשר תמיד נפגע - הציבור). בהתרחשות מעין זו, כמו גם במהלך הסכסוכים החריפים ביותר אשר ידע המשק, נמצאו פתרונות שונים מתוך מאגר המנגנונים ליישוב סכסוכי עבודה בישראל. הוצאת צווי ריתוק לשובתים, פעולה שאיננה פופולארית בעליל, יתכן כי הייתה מאפשרת למעורבים לרדת מן העץ הגבוה עליו טיפסו, ומעניקה הזדמנות להמשך ההתדיינות בין הצדדים. בפרשה הנוכחית אין אידיאולוגיה אחת העדיפה על פני אחרות, ואין הצעה אופטימאלית ליישוב הסכסוך. מלאכת איתור פתרונות יצירתיים, כאלה ואחרים, מוטלת באופן שווה על כל הצדדים המעורבים בסכסוך. כך יזכו תושבי באר שבע לשרות חשוב המגיע להם כלכלל תושבי המדינה, לנהגי "מטרודן" יתאפשר לחזור ולהתפרנס בכבוד, ובעלי החברה יוכלו להפיק רווח נאה מנכס אשר השקיעו בו ממיטב כספם.

הכותב מכהן כיו"ר האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה

ומשמש כפרופסור למינהל עסקים באוניברסיטת חיפה.